איזון עבודה בית ? – סיפור לקוח

איזון עבודה-בית – זה אף פעם לא באמת איזון של עבודה ובית, זה תמיד איזון שלנו עם עצמנו.

 

הנה דוגמא מלפני מספר שנים. תהליך שעשיתי עם סשה (שם בדוי). פנה אלי כי לא מצליח למצוא איזון בין עבודה לבית והוא ובת הזוג שלו כל הזמן במריבות וזו לכאורה הסיבה.

 

מספר לי שהוא בן 30, בזוגיות כבר כמה שנים, עובד בתור מנהל פיתוח בסטארטאפ קטן מזה כ 3.5 שנים. מרוויח יפה, חי בדירה יפה בתל אביב עם בת הזוג.

 

מסתבר שעובד כמות לא סבירה של שעות כל יום וגם בסופי שבוע.

העבודה העיקרית שלו דורשת הרבה שעות (בגבול הסביר), אבל תמיד מחזיק עוד שני פרוייקטי צד שמריץ בנוסף.

הזוגיות שלו במצב מריבה תמידי כי אין לו זמן והוא תמיד לחוץ.

 

אני מנסה להבין ממנו למה ?

למה הוא רוכב על עצמו כל כך קשה ?

מה מניע אותו ?

מה רודף אותו ?

 

מדברים…

 

ואז מתברר שגדל בבית לא יציב.

אמו רופאה והיתה עובדת קשה והרבה שעות ולא היתה נוכחת מאד בבית, אביו היה טיפוס לא יציב, נוטה להתמכרויות, לא היה ניתן לסמוך עליו כהורה או כאדם בוגר והוא הרבה פעמים דרדר את המצב הכלכלי של הבית לכי רע.

הוא לא אומר את זה במפורש, אבל מבין השורות אפשר לשמוע ולהבין שהיו לא מעט שנים שהוא חי בפחד שהבית יתפרק והוא יתגלגל לרחובות.

 

מרגיש שהוא, סשה, בחיים שלו, חייב לוודא שתהיה לו יציבות כלכלית “בלתי מנוצחת”.

מרגיש שצריך לפחות 4-5 מיליון ש”ח בבנק ולפחות שני עסקים שונים שהוא מנהל ואז הוא יוכל להרגיש “בטוח”.

מרגיש גם שהוא סוג של “האבא” של אחותו הקטנה שקטנה ממנו בעשר שנים, כי האבא האמיתי שלהם לא היה שם בשבילם. ושהוא צריך עכשיו בגיל 30 להיות אחראי ולעזור לה כלכלית באוניברסיטה ולהורים בבית.

בנתיים, בפועל, אני רואה ושומע ממנו איך הוא רוכב על עצמו למוות, איך הוא וזוגתו לא ממש מדברים את הפחד הזה שלו, ואת הזכרונות האלו של איך נראית זוגיות (גרועה) מהבית, ובאופן כללי, המצב בבית הוא שלא מאד מדברים וכשכן מדברים אז מהר מאד זה מגיע למריבה.

 

פגישה נוספת, ממשיכים לדבר עוד …

 

אני לוחץ אותו למצוא דברים שהוא היה רוצה לעשות, דברים שאוהב לעשות, שהם לא לשם הכסף והבטחון אלא כי בא לו.

 

פתאום עולה דבר מה – מתחיל לצוץ המהנדס שמאחורי הילד שמפחד שתכף ביתו קורס והוא מתגלגל ברחובות – מספר לי איך הוא נהנה להשתתף בגרוטוראלי. איך השתתף כבר כמה פעמים. איך הוא נהנה לפתור בעיות הנדסיות של רכבים כשהוא באמצע המדבר. רק הוא, הכלים שלו, ההבנה שלו, החברים שלו, והמכונית המקולקלת.

 

מספר איך קנה לעצמו לא מזמן, בהחלטה של רגע, ערכת ארדואינו ואיך הוא בונה/מתכנת לעצמו רובוטים ונהנה מזה.

 

פתאום רואים חיוך אמיתי פה ושם שיוצא לו תוך כדי שיחה. רגש של כיף אמיתי ולא רק אימה.

 

משקף לו את זה.

עוצרים להסתכל על זה ולחשוב ביחד.

סוף פגישה, משאיר לו את זה לחשוב עם עצמו.

 

פגישה הבאה, מגיע קצת אחרת, גם היתה תאונת דרכים סמוך לביתו והוא ראה איך מפנים מישהו באמבולנס. מבין שהחיים יכולים להיות בלתי צפויים.

חשב על מה שדיברנו, דיבר קצת – התחלה של – עם בת הזוג שלו.

נתן לעצמו כמה שעות חופש מאז הפגישה הקודמת.

מרגיש פתאום שאולי זה בסדר ולא חטא איום ונורא שתכף יקריס הכל.

 

מתחיל לחשוב מחשבות חדשות, אבל עדיין הכל לא מגובש אצלו, רוצה לשבת עם המחשבות האלו לבדו, עוברים לדבר על נושא אחר לבקשתו – משהו ניהולי מהעבודה שלו – כדי לתת מרווח לנפש לנשום ולמוח לחשוב.

 

פאסט פורוורד קדימה לפגישת סיום התהליך – חיוך אמיתי, מרגיש אנרגיות אחרות.

יש גם הרבה יותר שקט בזוגיות בבית. גם יצאו לחופשה ביחד. חופשה שהוא כל הזמן דחה כי לחוץ ועבודה וצריך להביא עוד כסף. פתאום השתחרר לו. היה טוב, רואה פתאום גם (לא רק, אבל גם) צדדים אחרים.

עוד מקנן בו הפחד (האימה אפילו), אבל עכשיו זה יותר במודעות, הוא יותר בשיח פנימי עם זה. זה כבר לא השד שהיה רוכב עליו 100% מהזמן.

זה חלק ממנו, זה עדיין לוחץ אותו כל הזמן, אבל עכשיו הוא לפעמים לוקח בחירות אחרות.

הוא מרגיש שיש שינוי ותזוזה לכיוון חיובי יותר.

 

אז האיזון עבודה-בית הסתדר לו, אבל בעצם, השיח הרגשי הפנימי הסתדר לו. בעבודה לא קרה כלום והדברים הטובים שבבית היו שם כל הזמן.

זה אף פעם לא באמת איזון של העבודה מול החיים הפרטיים.