אימון בכירים – סיפור לקוח
יושב מולי, מסופר, רציני, נמרץ ובפוקוס, מנהל צוות בכיר, מועמד להיות Group Leader בחברה הגדולה שעובד בה, מתכנת ור”צ פיתוח כבר 15 שנה, אבל מהצד אני מזהה כבר את סימני המותשות.
מתחילים לדבר, הוא לא כל כך יודע מאיפה להתחיל.
מספר איך הוא מרגיש בתור מנהל שהוא רודף אחרי הזנב של עצמו כל יום כל היום. מתעסק במאה דברים כל יום ובסוף היום לא רק שלא מרגיש פרודוקטיבי, אלא מרגיש מרוקן ולחוץ.
כל הזמן מתוח שדברים יפלו אם הוא לא יהיה בשליטה מתמדת עליהם, ושאם יפלו אז התוצאה תהיה קטסטרופה.
מתחיל לברר איתו את היומיום, מגיעים די מהר לזה שיש לו אלפי מיילים שלא נקראו בתיבת דואר וכל יום מצטרפים כמה מאות !! – רובם המוחלט מיילים לידיעה בלבד שהוא בכלל לא אמור לטפל בהם באיזו שהיא צורה. פשוט שהוא רוצה להיות בשליטה.
אני מבין מהר שהתשישות גומרת אותו ופוגמת ביכולת שלו לקבל החלטות טובות. עובר איתו על הריבוע של חשוב ודחוף ומחליטים להכניס כמה חוקים למייל לעשות קצת סדר בין דברים שהם מהותיים לבין כל השאר (הרוב המוחלט).
פאסט פורוורד שתי פגישות קדימה, הוא כבר מגיע אחרת. פחות עייף, יותר ממוקד.
הרעש מהמייל טופל, הרעש מגנבי זמן לא רלוונטים אחרים טופל, נוהלי עבודה מול הצוות שודרגו ועכשיו הרבה פחות מגיעים אליו עם שאלות כל יום ות’כלס מרגיש שהוא הרבה יותר בשליטה והרבה יותר בפוקוס. גם מקבל פידבק מהבוס שהוא ממש מרגיש את ההתקדמות שלו. תענוג !
עוברים לנושא הבא – קיבל הרבה פידבקים, בפרט מהבוס, שהוא לא מספיק חד בדיונים.
מציג כל נושא ומגיב כל תגובה באריכות רבה מאד – “אוכל ראשים”.
הוא עצמו לא מרגיש את זה בזמן אמת, נסחף בדיבור שלו, ורק אחרי זה כשמדברים איתו על זה אז הוא קולט.
דיברנו על הלמה ?
ואיך זה קשור בדיוק למה שהיה עם המיילים. לפחד מלשחרר.
פחד שאם לא יסביר במדויק אז לא יבינו אותו עד הסוף ואחר כך יתהפכו עליו ויאשימו אותו. פחד שאם לא יבינו אותו עד הסוף אז תהיה בעיה בפיתוח וזה יוביל לקטסטרופה.
הוא מבין מיידית, מזדהה מאד.
פעם ראשונה שמישהו נותן לו מילים לתמלל את התחושות האלו שחיות אצלו.
בשכל ברור לו שהאנשים סביבו מקצועיים בעבודה שלהם ויבינו אותו בסיכוי מצויין.
בשכל ברור לו שגם אם יקרו טעויות – וביננו, אין פיתוח בלי באגים – זה לא יהיה קטסטרופה. יש הרבה בקרות ובלמים בדרך.
אבל השכל זה לא מה שמנהל בני אדם.
גם לא כאלו מבריקים ומוכשרים.
הרגש מנהל אותנו.
והשאלה היא אם אנחנו מקבלים את זה והוא במודעות שלנו ואנחנו מנהלים יחד איתו, או שהוא בהדחקה ואז הוא מנהל אותנו לבד ואנחנו עבדים שלו בלי להבין.
יושבים לעבוד….
איך משחררים תחושות קשות ?
כאלו שנטועות כבר שנים בנפש ?
כאלו שמנהלות אותנו בכל מיני מקומות בחיים, לא רק בעבודה ?
מדברים….
מעבירים את הפחד מהתת מודע למודע.
שמים אותו בפוקוס, שיהיה במודעות ושנוכל להוציא תגובות בשליטה ולא בשלוף.
אני מלמד אותו כמה מתודות להתנהלות שיצטרך לתרגל לחודשים הקרובים עד שיתקבעו הרגלים חדשים. מתודות שישמרו עליו מלהחליק חזרה להרגלים של שנים רבות.
חודש וחצי אחרי הוא מספר לי בגאווה על איך שהוא מרגיש ביומיום שלו את השינוי בחיים.
איך רמת האנרגיה והפוקוס השתנו, איך עברו כמה סבבי ספרינט פיתוח קשוחים בשבועות האחרונים, וגם היו תקלות (כמובן), ואיך הוא נצמד למתודות שדיברנו, ואיך לא רק שהכל הסתדר כמו שצריך, אלא שגם הסתדר יותר טוב מהעבר וגם יצא מזה בעצמו הרבה פחות סחוט ומעוך.
מרגיש מאושר ואני מרגיש מאושר איתו.
וחודשיים אחרי זה קיבלתי ממנו טקסט שקידמו אותו ל Group Leader והוא ינהל עכשיו 5 צוותים ויהיה אחראי על תחום פעילות שלם בפיתוח !!
אז אם גם אתם/ן מרגישים/ות איך היומיום שלכם/ן סוחט ומועך ואתם/ן מגיעים/ות הביתה מותשים/ות לגמרי ומרגישים/ות שכל היום רק רדפתם/ן אחרי הזנב של עצמכם/ן, אז אני מזמין אותכם/ן לתהליך אימוני לא ארוך שיעזור לכם/ן למצוא את המקום שלכם/ן מחדש.
יאיר פלד
יועץ, מאמן ומנטור עסקי
054-972-8338