יזמות וטבע האדם – הרהורים של שעת צהריים

יזמות וטבע האדם – הרהורים של שעת צהריים

 

רוב בני האדם מעניינים אותם בעיקר דברים שקשורים אליהם ואל חיי היומיום שלהם בקשר ישיר.

זה טבעי.

זה מובן מאליו.

זה אפילו מקובל מאד חברתית רוב הזמן.

 

זה לא אומר שהם אנטיפתים שונאי אדם.

זה לא אומר שהם לא יתנו כתף לחבר או שכן מדי פעם.

זה לא אומר שהם לא רוצים להיות חלק מקהילה.

 

זה פשוט אומר שברוב הגדול של הזמן הם עסוקים בשלהם ובעצמם.

טבעי.

 

אצל יזמים מצליחים זה לרוב לא ככה.

או שזה ככה אבל בדרך שנראית לאנשים אחרים הרבה פעמים מוזרה מאד.

 

יש להם דעות או תפיסות לגבי איזה משהו כללי.

משהו שהוא מחוץ ליומיום של עצמם.

איזו בעיה משמעותית.

שיכול להיות שהם נתקלו בה פעם ויכול להיות שלא.

אבל בכל מקרה לא משהו שהם לא יכולים להמשיך בחייהם כרגע בגללו.

 

ובכל זאת, הם לא ממשיכים את חייהם כמקודם.

בוער בהם משהו בהקשר של הבעיה הזו.

איזה שהוא צורך לפעול בנושא.

לעשות משהו.

להרים פתרונות.

 

וזה לא משנה אם זו יוזמה חברתית,

פוליטית,

עסקית,

חינוכית,

או קהילתית.

 

הבעיה מדברת אליהם במקום עמוק.

הם והבעיה הזו מקושרים.

זה חלק ממי שהם.

מאיך שהם תופסים את עצמם.

זה מנקר להם במוח.

זה מציק להם.

הם מרגישים מחוייבים לפתור אותה.

 

הרבה פעמים הם לא יגידו לך את זה בפרצוף.

אתה תראה את זה ברגעי המשבר.

ברגעים שדברים ממש לא עובדים.

בזמנים שטבעי מאד להגיד "טוב, עשינו את ההכי טוב שיכולנו וזה לא עבד. בוא נקפל."

בנקודות האלו אתה תראה את היזם (או היזמת) בדיכאון.

יהיה להם קשה (באופן טבעי מאד).

ואז למחרת הם יבואו ויתחילו לעבוד שוב.

על אותה בעיה.

מכיוון אחר.

 

לא כי הם לא מבינים.

הם מבינים היטב.

אלא כי הם מרגישים הכרח.

זה עליהם (ולא שיש הסבר למה דווקא).

הם צריכים לפתור את זה.

 

זהו, אין פואנטה, סתם הרהורים של אמצע יום עבודה בין דבר לדבר