התמודדות עם ניהול של חברה בתקופות קשות
כבר כמה ימים שאני בשקע רציני של זיפט.
מאז הפיגוע הנוראי במגד'ל שמס.
יושב ומרגיש מועקה גדולה ואני אפילו לא מכיר דרוזי אחד בכל החיים שלי.
המחשבה על הילדים שהלכו לשחק כדורגל ורצחו אותם לא עוזבת אותי.
וזה לא שהיו חסרים לנו סיפורי זוועות מהשנה האחרונה, אבל כנראה שלא הפכתי לקהה חושים עדיין.
ובתוך כל זה, יושב הבוקר לפגישה עם לקוח שיש לו חברה ברמת הגולן.
לקוח שמכיר דרוזים, שעובד עם דרוזים, שהוא והעובדים שלו יושבים לאכול עם דרוזים.
הם כולם כואבים ועצובים ויושבים במתח על מה יהיה (או לא יהיה) עוד רגע בגבול עם לבנון.
תחושה של זיפט.
איך עובדים עכשיו ?
איך מנהלים חברה עכשיו ?
מה נכון לעשות כמנהל עם העובדים עכשיו ?
(הלקוח במקרה הזה נתן לכל העובדים אור ירוק לעבוד מהבית מתי שירצו).
אז מה באמת עושים ?
המצב כרגע בארץ הוא זיפט – ולא משנה מאיזה ישוב / עדה / דת / שיוך פוליטי אתה – יש תחושה לא טובה של מועקה וקשה להתרכז
איך עובדים ככה ? מוותרים ?
הרי אנחנו לא אנשים כאלו, ויאוש הוא לא תוכנית עבודה וכו' וכו'.
התשובה היא, כמו בהרבה מקרים בחיים, מורכבת.
ראשית, כן, מותר לקחת יום חופש / יום בריאות הנפש אם מרגישים שצריך.
אנחנו בתקופה לא נורמלית ולהביא את עצמנו לקצה ולהקריס הכל – את עצמנו, את העסק, את המשפחה – זה בטח לא תוכנית טובה.
אבל, צריך גם לעבוד, וזה גם טוב לנשמה לדעת שאנחנו מחזיקים ומתקדמים, אז מה מעבר ליום חופש פה ושם ?
צריך לשבת ולראות 3 דברים –
- מה הדברים שאין מצב בעולם שמוותרים עליהם –
למשל סגירה עד הסוף של בדיקות איכות לפני דליוורי (היוש קראודסטרייק), למשל טיפול בילדים, למשל לתת שירות ללקוח ברמה שאני תמיד נותן שירות ללקוח וכו' - לראות איזה דברים בחיים אפשר לרווח בהם ולא נורא כי המצב לא נורמלי –
למשל לקחת עוזרת (אם אין עדיין) או לא לשטוף כלים ולקפל כביסה או לדחות טיפול בכל מיני נושאים שהם חשובים אבל לא דחופים. - לראות איזה דברים בחיים נותנים אנרגיה טובה –
זה יכול להיות מפגש עם חברים, זה יכול להיות משחק, זה יכול להיות בריכה/ים, יציאה להופעה או סתם לשבת לשיר קריוקי וכו'
ואז המתכון האישי של כל אחד בנסיבות שלו ובהתאם לאופי שלו הוא:
לדבוק בדברים מהנקודה הראשונה,
להפחית בדברים מהנקודה השניה,
ולהכניס מה שאפשר מדברים מהנקודה השלישית.