מה ההבדל בין חברה רגילה לסטארטאפ ? 

מה ההבדל בין חברה רגילה לסטארטאפ ?

האם המיזם שלי הוא עסק או סטארטאפ ?

בפוסט הזה אני אעשה סדר ואציג את ההבדלים בינהם.

ישנם שני הבדלים מהותיים בין חברה רגילה לסטארטאפ.

ועוד הבדל אחד שמדובר הרבה אבל בעצם נגזר משני ההבדלים המהותיים.

 

ההבדל הראשון הוא המימון

עסק "רגיל" מוקם במימון של היזמים ומיועד להיות ממומן אך ורק מהרווחים שלו.

סטארטאפ מוקם כמו עסק "רגיל" אבל הכוונה היא בתוך שנה-שנתיים לגייס ממשקיעים ואז להמשיך בגיוסים כל הדרך (בתקווה) אל האקזיט.

 

מהקטע הזה של המימון נגזר גם דפוס הפעילות

בעסק רגיל המקור היחיד לכסף הוא רווחיות.

על כן חותרים לרווחיות כמה שיותר מהר, ואז מתבססים שם, וגדלים במרווח שבין זהירות ראויה לשאפתנות (במובן הטוב) של הבעלים.

בסטארטאפ, מרגע שקיבל כסף ממשקיעי הון סיכון והפך לסטארטאפ,

הפעילות היא בהתאם לדרישה החד משמעית של המשקיעים לבנות חברה גדולה שתוכל לעשות אקזיט ענק.

ולא רק זאת, אלא שצריך לעשות את זה בזמן שיא של פלוס מינוס עשור.

בשביל לענות על הדרישה הזו מקריבים את הרווחיות לחלוטין.

עובדים בפוקוס מוחלט על תפיסת נתח שוק על חשבון הרווחיות.

הכל מתוך הבנה וציפייה שאם נתח השוק וההכנסות יעלו בעקביות אז כל ההפסדים יכוסו על ידי המשקיעים.

 

ההבדל השני הוא בקו שמנחה את הבחירות הניהוליות

אני מדבר על בחירות כמו באיזה שוק לעבוד ועם איזה לקוחות,

וגם בחירות לגבי מה יהיה קצב העבודה, איזה אנשים לגייס ואיזה שירותים להביא חיצונית,

ובסוף גם בכל הבחירות הקטנות של היומיום.

יש כאן 2 גורמים שמשפיעים.

הראשון הוא ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".

בחברה רגילה, המייסדים הם הבעלים והם בעלי הדעה והם מנהלים את העסק כראות עיניהם.

הם הפוסקים הראשונים והאחרונים.

וכל ההחלטות נעשות משיקולים אישיים שלהם.

בסטארטאפ לעומת זאת, גם בשלבים הראשונים שבהם עדיין מרבית המניות בידי המייסדים, מי שנותן את הטון הם המשקיעים.

הון סיכון מחויב לנתיב מאד שאפתני. בגדול, זה מסע לירח.

או שיצא אקזיט ענק או שכלום לא יצא והחברה תמות.

מרגע שיזמים לוקחים את הכסף של הון סיכון הם בעצם חותמים על הנתיב הזה ומתחייבים לו.

ומעכשיו, הנתיב הזה הוא שקובע את מרבית ההחלטות בחברה.

הסיכון המובנה הוא עצום ולכן בהרבה מובנים לוקחים אותו כבסיס מובן מאליו.

ברור למייסדים ולמנהלים שבלי סיכונים גדולים לא ניתן יהיה לממש את הנתיב.

אז כל ההחלטות הן "החלטות אמיצות" עם סיכונים גדולים.

 

ההבדל הנוסף שמזכירים הרבה הוא חדשנות

בפועל ההבדל הזה נובע ממה שהסברתי מעלה לגבי ההון סיכון.

כדי להצליח להשיג נתח שוק עצום בתוך עשור סטארטאפ לא יכול לפעול כמו שהחברות הגדולות הקיימות כבר פועלות.

הוא חייב למצוא קיצור דרך.

הוא חייב לשבש דפוסים קיימים ולמצוא מעקפים.

חברה רגילה לעומת זאת ממש לא חייבת, ובהרבה מקרים גם לא מעוניינת בסיכון.

מתודות שעובדות לכולם הן טובות מאד גם בשבילה.

אין הצדקה כלכלית להמציא את הגלגל מחדש (וזה גם יקר ומסוכן מאד)

 

אני אוהב לעבוד עם יזמים "רגילים" ועם יזמים סטארטאפיסטים.

אני אוהב את החלומות של אלו ושל אלו.

אבל לא כל רעיון שמכיל רכיב טכנולוגי כלשהו הוא אוטומטית בסיס לסטארטאפ.

סטארטאפ זה רק מי שהולך על השקעת הון סיכון מחד ומשקיעי הון סיכון בחרו להשקיע בו מאידך.

כל השאר נגזר מזה.