אם אתה מוצא את עצמך תקוע בבור, תפסיק לחפור …

חזרנו לשגרה, לנורמליות, Or have we ?

 

התקופה האחרונה מתעתעת בין מצבי חירום לכאילו נורמליות ושגרה.

התגובה הרפלקסבית שלנו היא לפעול ברגע שהמצב מאפשר,

אבל צריך לזכור שהעומס הנפשי לא מתפוגג בלחיצת כפתור רק כי "רגיעה" פתאום.

צריך לתת לנפש את הזמן שלה לפרוק מתח שנצבר.

ואלו החלטות שאנחנו כמנהלים צריכים לקחת.

 

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני תשוש מהשנתיים האחרונות.

אם גם אתם מרגישים ככה, אז ההמלצה שלי אליכם היא זאת:

 

תנמיכו ציפיות מעצמכם ומהצוות לתקופה הקרובה

 

נכון, אף אחד לא אוהב לתפוס את עצמו כחלש.

כלא מתפקד או כנטל על אחרים.

וברור שבעייתי מאד ומתסכל לאחר בביצוע מול לקוחות.

וגם חייבים להתפרנס וכו'.

אבל מה לעשות שיש מגבלות לחומר ולא כל מה שהיינו רוצים אפשרי.

 

כשאנחנו מעמיסים על עצמנו יותר מדי אנחנו מגיעים לשבר גדול

 

זו לא חוכמה גדולה להגיע לשבר הזה.

זה מביא קריסה קטנה של חוסר יכולת לקבל החלטות בכלל.

או קריסה גדולה של חוסר אנרגיה לקום ולעבוד.

כך או כך, ברוב המקרים הנזק גדול משמעותית מהנזק של "להיות חלש" במשך כמה שבועות.

מלעשות מה שנדרש כדי לקבל דחייה קצרה באספקה ללקוחות.

 

על כן, ההמלצה שלי אליכם, עכשיו ש "חזרנו לשגרה", קחו פסק זמן

 

לא חייבים לקחת חופשה של חודשיים (אבל אלוהים יודע כמה בא לי),

אני ממליץ לנקוט צעדים יותר קטנים.

צעדים שיותר קל להכיל אותם בעצמנו ומול הלקוחות.

זה יכול להיות לסיים כל יום שעה מוקדם יותר מהרגיל,

או להתחיל שעה מאוחר יותר אחרי שישנו שעה יותר.

 

לתת לעצמנו קצת מרווח לנשום. לעכל. לנוח.

כדי שיהיו כוחות גם לחודשים הבאים ולשנים הבאות.