מה לעשות כשלא יודעים מה לעשות ?
מה לעשות כשלא יודעים מה לעשות ?
כולנו מכירים את המצבים האלו בחיים שיש משהו "שברור" שאי אפשר להמשיך איתו ככה אבל אין מושג טוב מה כן לעשות במקום.
המקרה השכיח הוא זה שיש בו מספר אפשרויות בחירה שונות.
בכל אחת מהן יש משהו שקוסם לנו.
ובכל אחת מהן יש משהו שבעייתי לנו.
דילמה.
אין חיתוך ברור.
שיתוק החלטה.
מי שנמצא בתפקיד ניהולי נתקל בסיטואציות הללו לא מעט פעמים,
אבל גם כל אחד מאיתנו ביומיום שלו נתקל בזה לפעמים.
סיטואציה שלא נעים להחזיק.
כאב בבטן ובראש.
הרבה מתח בכתפיים.
אז איך זה נראה לרוב ומה הפעולות הרגילות שעושים
לרוב זה מתגלגל ככה –
בשלב הראשון הולכים ומתייעצים עם אנשים שמכירים ומוקירים.
גם קוראים באינטרנט ומתייעצים עם הבינה המלאכותית.
לפעמים מחפשים וקוראים ביקורות.
ברוב המקרים לאף אחד מאלו אין עצה חד משמעית עבורנו.
מין עצה כזו שמיד איך שאנחנו שומעים אותה היא עושה לנו סדר וסוגרת את הנושא.
בשלב השני שוקעים לתוך זה ומנסים לעשות סוג של מחקר.
חופרים עמוק יותר באינטרנט.
מעמיקים בזה בצ'ט.
מחפשים להבין לעומק את הדקויות של הפתרון.
להבין מה יעבוד טוב יותר עבורנו.
אבל הרבה פעמים גם זה משאיר אותנו עם ההבנה שבסופו של דבר יש פה הימור.
אף אחד מהאפשרויות לא מושלמת.
או שאף אחד לא באמת יודע או יש לו דוגמא למקרה ספציפי כמו שלנו.
ומנגד ההשלכות הלא טובות במקרה של טעות בבחירה הן ברורות מאד.
ברורות מאד ולא טריוויאליות.
התסכול מהמצב הנוכחי עולה.
יתכן גם שמצב העניינים (העסקי / האישי) מדרדר בחלוף הזמן.
מרגישים לחץ לקבל החלטה והפחד ממחיר הטעות משתק.
מה ההמלצה שלי לאיך להתנהל במצבים כאלו ?
יש שלושה "טריקים" שלמדתי במהלך החיים שעוזרים לי בהחלטות הללו.
הראשון – איפה ההחלטה היא ברת היפוך.
אם יתברר שההחלטה שלקחתי היא בסופו של דבר טעות.
האם אני יכול – במאמץ, ועם זמן וכסף בכמות סבירה – לחזור למצב הראשוני או לעבור לאחת האפשרויות האחרות ?
אם כן, אז יש עדיפות להחלטה הזו על פני החלטה שהיא לא הפיכה.
השני – טריק המטבע / הקוביה / "המזל העיוור".
אומר לעצמי (לדוגמא) יש לי 3 אפשרויות התקדמות,
אז אני אגלגל קוביה.
אם יצא 1 או 2 אני הולך על האפשרות הראשונה,
אם יצא 3 או 4 אני הולך על האופציה השניה,
וב 5 או 6 אני הולך על האופציה השלישית.
ואז אני מגלגל, ויוצא משהו.
אם אני שמח איתו אז יאללה הולך על זה.
אבל…
אם אני מוצא את עצמי מושיט את היד לגלגל את הקוביה שוב,
כי התוצאה שיצאה היא לא מה שקיוויתי בסתר ליבי,
אז אני עוצר שניה וחושב עם עצמי למה כן קיוויתי,
ואז אני הולך עם האופציה שאני רוצה בסתר ליבי.
השלישי – אם אפסו כל האפשרויות הקודמות, פשוט מחזיק את האומץ שלי בשתי ידים רועדות ובוחר.
בין אם בוחר להישאר במוכר "הבלתי נסבל" ובין אם בוחר באחת האפשרויות הלא מושלמות והלא ידועות.
בוחר משהו,
אפילו אם הוא בלתי הפיך כנראה,
וגם אם יש לו השלכות מעלה ומטה בכמות לא ברורה,
ומתחיל לעבוד עליו בכל הכח כדי להוציא ממנו כמה שיותר.
למקסם את פוטנציאל ההצלחה ולהקטין כמה שיותר את פוטנציאל הנפילה.
הסיבה לבחירה ה"עיוורת" הזו היא שכל עוד אני תקוע באי החלטה אני משלם מחיר.
אני משלם מחיר בזמן ואנרגיה שהולכים להתלבטות ללא סוף.
אני משלם מחיר בלהיות פחות מפוקס על דברים אחרים.
החיים האישיים או החברה שלי משלמים מחיר כשדברים אחרים ממתינים שאתפנה.
בקיצור, השעון דופק והחיים זזים וכשאני תקוע ולא מתקדם אני משלם על זה.
הרבה פעמים התשלום הזה הופך להיות הרבה יותר גדול מהתשלום שאני מפחד ממנו בבחירה "הלא נכונה".
Sometimes you just gotta roll