מחוננות

מחוננות

אני כותב את הפוסט הזה מתוך החוויות של עצמי ושל לקוחות שלי שהם מחוננים.

איזה כיף זה להיות מחונן, נכון ?

החיים באים לך בקלות,

בעיות שקשות לאנשים אחרים אתה פותר בלי להתאמץ.

הכל קל.

זכית בקלף מנצח בחיים.

 

זאת התפיסה שהרבה מאד אנשים שאינם מחוננים מחזיקים בה לגבי אנשים מחוננים.

מחוננות זו ברכה. זו מתנה.

זה משהו טוב.

 

המציאות, כמו תמיד, היא הרבה יותר מורכבת

נכון, יותר טוב להיות בעל מסוגלות מאשר חסר מסוגלות.

אבל אנשים שאומרים שיותר טוב מסוגלות גבוהה ממסוגלות נמוכה פשוט מניחים שאין מחיר.

שזה שאתה יכול יותר לא עולה לך בכלום. זה פשוט רווח נקי.

אבל בחיים אין ארוחות חינם, ובחיים של מחוננים, המסוגלות הגבוהה באה עם מחיר.

מחיר שהם לא בחרו בו ולא יכולים בלעדיו.

המחיר של להרגיש לא שייך.

להרגיש זרות ובדידות רוב הזמן.

 

בני אדם הם חיות עדר

כל החברה האנושית בנויה סביב זה.

בנויה סביב העבודה של אנשים ביחד.

סביב קהילות. סביב החיים ביחד. העבודה ביחד.

התקשורת ביחד. הכל ביחד.

 

הבסיס לכל זה הוא הבנה משותפת.

או לכל הפחות בסיס משותף מספק של הבנה משותפת.

הנחת המוצא היא שכולנו חיים בצורה דומה ולכן חווים את החיים בצורה דומה.

אז זהו שלא.

מי שהמוח שלו בנוי אחרת חווה את העולם אחרת.

אין לבנאדם אפשרות להכיר את העולם אלא דרך העיבוד של החושים במוח.

וכשהמוח שונה אז כל חוויה וחוויה נקלטת ומעובדת שונה.

וכל עיבוד שונה מייצר זיכרון שונה ורגשות שונים.

שיח בין אדם מחונן ללא מחונן על חוויה ששניהם עברו יחד יוצר אקורד צורם.

יש להם זיכרון זהה עם חוויה שונה לגמרי.

דיסוננס קוגנטיבי חזק.

שני הצדדים לא מבינים איך הצד השני הגיע לחוויה שהוא הגיע.

הרי שנינו היינו שם.

שנינו ראינו ושמענו את אותם דברים.

איך יכול להיות שהוא (הצד השני) חווה את זה כל כך שונה ?

 

וככה נוצרת הבדידות.

הזרות.

בני אדם הם חיות עדר.

לא טוב היות האדם לבדו הוא נכון מאד לכל אחד מאיתנו.

אבל בטבע אין התערבבות בעדרים – הכבשים עם הכבשים, הביזונים עם הביזונים וכן הלאה.

מי שלא מהסוג שלי הוא לא חלק מהעדר שלי.

 

אז איך בעצם נראים החיים של מחוננים רוב הזמן מבפנים ?

רוב הזמן, הם לבד.

גם בחדר מלא אנשים, הם לבד.

יש תחושה חזקה ביותר של חוסר מובנות, חוסר שייכות, של להיות חייזר בתוך בני עמך.

אנשים אחרים לא מבינים למה אתה אומר מה שאתה אומר חצי מהזמן,

באים אליך ורוצים שתפתור להם בעיות, אבל אז מרגישים לא בנוח איתך כשאתה פותר להם את הבעיות.

משדרים לך שאתה "נסבל" רק בגלל היכולת פתרון בעיות שלך.

לא מחפשים את חברתך אלא כאשר יש קושי שצריך את עזרתך.

וגם מצידך, נושאי השיחה שהם מדברים עליהם לא מעניינים עבורך.

אתה מתקשה להתחבר אליהם.

והם לא מבינים / לא מתחברים כשאתה מציג את נושאי העניין שלך.

שני הצדדים לא טוב להם ביחד.

 

כמו כל דבר מולד שמוציא אותך מהכלל, גם פה, היציאה מהכלל היא זיפט.

 

אז מה עושים ??

אוו, פה דווקא יש מה לעשות !

לא ניתן לשנות את הטבע הבסיסי של בני האדם ושאנחנו חיות עדר שבנויות בצורה מסויימת.

אבל אם מקבלים שזה מבנה העולם וזה המבנה שלך,

אז כבר מעצם הקבלה של המציאות יש רווח ראשוני.

ואז יש פעולות נוספות שאפשר לעשות כדי להגדיל את האושר מהקיום.

 

3 הפעולות העיקריות שאני ממליץ כקו ראשון הן אלו:

לחפש את העדר שלך – עדר "המנודים" שאינם במרכז הגאוס.

ללכת דווקא על התחביבים המורכבים – כי אם לבד אז לפחות שיהיה הנאה מהאתגר.

וגם לחפש את התחביבים הפשוטים יותר – מוזיקה, טיולים בטבע, ספורט, בישול

דברים שכל אדם באשר הוא יכול להנות מהם.

איפה שהחיבור וההנאה הם הכי ראשוניים וקל להתחבר לאחרים דרך הפשטות של הדברים.