מחשבות על ניהול – 3 סוגים של מנהלים

מאז הקורונה אני עושה הליכות יומיות ועכשיו יותר מתמיד.

זה טוב לגוף אחרי ישיבה ממושכת, טוב לנפש להפגת מתחים וגם נותן זמן שקט לעבד דברים בראש ולחשוב עליהם יותר לעומק ממה שיוצא כשאתה שקוע בעשייה.

אתמול בהליכה התחלתי להרהר בנושא הניהול מזווית הסתכלות אחרת בהמשך לשיחה שהיתה לי עם יזם וכמה דברים שאמרתי לגבי ניהול שידעתי שהם נכונים אבל לא ידעתי לחדד אותם תוך כדי השיחה עצמה.

 

אז חשבתי תוך כדי שהלכתי ומה שהתחדד לי זה זה –

 

רוב האנשים לא רוצים לנהל בכלל, אפילו מפחדים מזה, ויש רק אולי 10% מהאנשים שהיו רוצים להיות מנהלים/ות.

אבל לא כל מי שמגיע למקצוע הניהול מגיע מאותה סיבה והשוני בסיבה / במוטיבציה יכולה להיות לו השפעה דרמטית על החוויה של הניהול ועל ההצלחה של המנהל כמנהל.

 

יש את אילו שבעיקר מה שהם מחפשים זו תחושת שליטה. שהם אלו שיחליטו ולא שיחליטו עליהם.

יש את אלו שרוצים חופש יצירתי מעבר למה שהם מסוגלים ליצור לבדם – צריכים עוד אנשים (ידיים עובדות) כדי להוביל את החזון ולממש את התוצר שהם רואים בעיני רוחם.

ויש את אלו שנהנים מהעבודה עם האנשים עצמם – מלפתור את החידה המורכבת שהיא פאזל שמורכב מאנשים מרקעים, תחומי עניין ואילוצים שונים שצריך לגבש אותם לצוות, לפתח בהם גאווה, ולהשיג איתם מעל ומעבר.

 

מי שהמוטיבציה העיקרית שלו היא תחושת השליטה יש מצב שיהיה מנהל טוב, אבל הניהול עבורו זה בעיקר כאב ראש (ולא בעיקר הנאה) ויש מצב שימצא משרה אחרת שבה הוא אוטונומי למדי ולא צריך לנהל אף אחד ויעבור אליה (למשל מראש צוות תוכנה לארכיטקט תוכנה).

 

מי שהמוטיבציה העיקרית שלו היא חופש יצירתי ליצור את החזון שלו בקנה מידה גדול יכול להיות מנהל טוב (בעיקר אם יבין שלהתייחס לאנשים כידיים עובדות בלבד למימוש החזון שלו לא ממש מדבר אל האנשים עצמם) וללא ספק ירצה ללכת עד הסוף, אבל המוטיבציה שלו לניהול היא משנית למוטיבציה שלו לראות את התוצר שבעיני רוחו קורם עור וגידים ויוצא לעולם.

לא ברור בכלל וסביר להניח שלא יאהב לנהל במקום אחר או לטובת תוצר אחר (אלא אם הדליק אותו החזון של התוצר האחר והוא אימץ אותו כשלו).

 

ומי שהמוטיבציה העיקרית שלו זו ההנאה והאתגר של לעבוד עם אנשים רבים, לחבר אותם יחד, להניע אותם כצוות למטרה משותפת, הוא או היא יהיו המנהלים המקצועיים המוצלחים ביותר.

עבורם היעדים או התוצרים הם רק הרקע לדבר עצמו שזה האנשים.

הם רואים את החידה האנושית המורכבת שניהול מביא לפתחם והאתגר שבפיצוח המורכבות הוא הכיף שלהם. הם יהיו מנהלים מצויינים בכל מקום וחברה שילכו.

 

(פורסם לראשונה ב 16.07.24)