משבר ה AI או משבר האקלים ?
משבר ה AI או משבר האקלים ?
בואו נניח לרגע שאין גבולות לאפשרויות ה AI.
כל דבר שבן אדם מסוגל לבצע יהיה ניתן לאמן מודל ולהתקין על רובוט שיהיה מסוגל לבצע גם כן.
וניתן יהיה להביא את הרובוט ליכולת לעבוד באותה רמת יעילות ואותה כמות שעות או טוב יותר.
לכאורה, בחזון עתידני דיסטופי, זה סוף האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה.
הרובוטים יחליפו אותנו בהכל חוץ מלאכול, לישון ולהיות חולים.
והאנושות ככלל תמצא את עצמה ללא תעסוקה, משועממת ומנוונת, ומשם הדרך קצרה ל "ריק קיומי".
תחושת חוסר ערך, חוסר תוחלת ושלל בעיות נפשיות (שעולים בהתמדה בעשורים האחרונים עוד לפני ה AI).
עם זאת, אין טיבו של האדם להיות פסיבי. לשבת ולחכות למוות.
לא הגיעה האנושות לאן שהגיעה, לטוב ולרע, בגלל היותנו צבר רב של אנשים שיושבים על הידים.
גם ה AI הוא תוצאה של חתירה מתמדת לעשות דברים וליצור.
אז חשש שאנשים שימצאו את עצמם בלי תעסוקה ימצאו דרכים אחרות להעסיק את עצמם.
דרכים אחרות להתקיים.
ומשם הדרך לאנרכיה היא מהירה.
מטריד, אבל לפני ששוקעים בזה יותר מדי, אני חש שזה חזון שלא יתממש.
לדעתי יש שלושה חסמים טבעיים שימנעו את "החזון" הזה
הראשון, אני מעריך שאין מספיק משאבי טבע על מנת להעמיד כמות רובוטים, כמות חוות שרתים וכמות תחנות כוח ועמדות טעינה על מנת להגיע למצב הזה.
השני, גם לו נגיע למצב שבו יש רובוטים רבים, הרי שיפתחו מקצועות חדשים של תחזוקת רובוטים.
מפעלים ליצור חלקים לרובוטים, מכרות לכריית משאבים לרובוטים, "מוסכי רובוטים" וכו'.
ובכל המקומות הללו כנראה יהיה גם צורך באנשים.
אבל השלישי הוא החסם העיקרי לדעתי.
כמאמר האמרה "האדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק".
בעודנו עסוקים בדבר הזה ומייצרים עוד חום ועוד פליטות גזי חממה,
אני חש ששינוי האקלים ימשיך להתרחש ואף יתרחב ואנו נגלה שטוב שיש רובוטים שעדיין מסוגלים לצאת החוצה ולעשות דברים על פני האדמה,
כי אנחנו כולנו נהיה עסוקים בלחפור מנהרות ולהקים ערים וחוות תת קרקעיות
או לחילופין כולנו ננדוד צפונה ודרומה וסיביר ואלסקה מחד וניו-זילנד וארץ האש מאידך יהפכו פתאום להיות האזורים הנחשקים ביותר למגורים על כדור הארץ.
אז מה אני חושב – נכון לכרגע – שכן יקרה ?
אנחנו נעמיק בטרנד ה AI והרובוטיקה שהוא מאפשר עוד שנתיים – שלוש.
יהיו התפתחויות מדהימות והתחלות של דברים נהדרים.
רובוטים שילכו לעשות עבודות נדרשות מאד שמשלמות מעט ושפחות ופחות אנשים מוכנים לעשות אותן.
עבודות כמו פועלי שדה בחקלאות או נהגי משלוחים בין עירוניים אם לנקוב בשתי דוגמאות.
ואז, עוד שלוש שנים פלוס מינוס מהיום,
תהיה שנה שבה כמות אסונות הטבע בעולם כולו תהיה בלתי נסבלת.
אני מדבר על מצב שבו אסונות טבע קשים יקרו בכל חודש על כל יבשת,
אף מדינה לא תצא נקייה.
אספקת המים, המזון והחשמל בכל עיר ראשית על כדור הארץ תסבול משיבושים מצטברים של שבוע ימים.
ואז, באיחור קל של 30 שנה, הפוקוס יעבור באופן טבעי לאיך אנחנו שורדים פה את העשור הבא ואת העשורים שאחריו.
האם אני נוטה לדרמטיות יתר ?
יכול להיות.
אבל מצד שני מגמות השינוי באקלים ברורות ומתקדמות.
ההשפעות שלהן בחמש השנים האחרונות מחריפות משנה לשנה.
הכל מתועד ואפילו די לינארי.
כל קיץ בעת האחרונה הוא "הקיץ החם ביותר מאז התחילו המדידות".
כל חורף מביא איתו ממטרי גשם חסרי תקדים בעוצמתם.
אז יש בסיס מסוים לדרמטיות שלי
ובעוונותינו, מערכת האקלים היא מערכת אדירה ומורכבת.
לא ניתן להשפיע עליה במאמץ נקודתי.
ניסיונות לשיתופי פעולה בינ"ל הוכיחו את עצמם בעבר כלא יעילים עקב חוסר רצון אמיתי מצד מדינות לוותר על יתרון עכשוי לטובת תועלת עתידית.
על כן, אני לא רואה פה תרחיש מציאותי שיוביל להתפרקות מהירה מגורמי זיהום שונים במהירות ובכמות הנדרשים.
אני רואה את ההשלכות של משבר האקלים כבלתי נמענות בשלב הזה.
ולכן אני חושב ששווה להשקיע בחברות שעושות קרם הגנה, אתי חפירה, סירות זודיאק וחכות.
יש לי הרגשה שנצטרך אותם בקרוב :S