מתי הופכים למנהלים טובים ?
מתי הופכים למנהלים טובים ?
מקצוע הניהול הוא החיים עצמם.
מנהלים צריכים לנהל מערכות יחסים עם העובדים והקולגות.
עם לקוחות וספקים.
עם מגוון אנשים במגוון הקשרים.
זה חלק גדול מהעבודה.
הם גם צריכים לקבל החלטות. לפעמים קשות.
זה חלק גדול אחר בעבודה.
צריכים לחשוב על ההווה ועל העתיד.
צריכים לתכנן, צריכים לפתור בעיות.
וכשחושבים על זה, אז בגדול, זה לא שונה בהמון ממה שכל אחד מאיתנו עושה בחיים הפרטיים שלו.
ובכל זאת, ובצדק מסוים, מרבית האנשים לא רוצים לנהל.
לא רוצים את האחריות.
לא רוצים את הכאב ראש.
מעדיפים לעשות את הדבר שלהם (שאותו בתקווה הם אוהבים),
ושבו הם מרגישים שיש להם ניסיון שמבדל אותם מאנשים אחרים.
כי קל מאד ליפול במקצוע הניהול.
להיות מנהלים לא משהו.
יש סיבוכיות במקצוע הזה שלא מתאימה לכל אחד.
אתה גם לרוב מתמנה למנהל או הופך להיות מנהל בלי הכשרה פורמלית קודמת.
לפעמים מקבל הכוונה מהבוס שלך (אם אתה שכיר).
פה ושם מקבל עצות טובות מאנשים (אם אתה יזם עצמאי)
אבל בגדול אתה וניסיון החיים שלך לבד.
הלחץ גדול.
הפחד גדול.
ויש הרבה טעויות קלאסיות שקורות בהתחלה.
כמו בכל התחלה מקצועית, אבל פה הן יותר בולטות ומדוברות.
כולם רואים ומרגישים את הטעויות שלכם כשאתם המנהלים 🙁
וזה מוביל לשאלה שבכותרת :
מתי מתחילים להיות מנהלים טובים ?
והתשובה מורכבת משני חלקים.
חלק ראשון – כשמקבלים שהתוצאות של כל החלטה שקיבלת או לא קיבלת היא אחריותך.
וחלק שני – כשמבינים מה זה אומר לנהל אנשים. כשמבינים שהכל זה אנשים.
לקבל אחריות על תוצאות
ברור שכולם רוצים לקבל החלטות נכונות וצודקות כל הזמן.
הבעיה היא שזה לא אפשרי.
ובטח ובטח לא בתחילת הדרך בניהול כשיש עוד הרבה ללמוד.
ומהבחינה הזו, הדבר שהכי תוקע אותך כמנהל הוא ההתחמקות מאחריות.
ההגנה על האגו.
אני החלטתי נכון, זה הנסיבות.
אני החלטתי נכון, זה האנשים.
ההחלטה היתה מצויינת, זה השוק שהשתנה.
וואלה, ת'כלס זה לא מעניין אף אחד וגם לא צריך לעניין אותכם.
מה שהיה מת.
מה שמעניין זה ההווה והעתיד.
החלטתם מה שהחלטתם, מאיזה סיבות או שיקולים שהיו לכם.
זה לא משנה.
משנה רק ללמוד את התוצאה, להבין מה לא עובד כרגע ולקבל החלטות חדשות.
זהו.
כדי להתקדם בניהול צריך ניסיון.
ניסיון מקבלים מלעשות וללמוד את התוצאות.
כל דבר שמעכב את העשייה ואת הלמידה מעכב את ההתפתחות שלכם.
אז, אפס הגנתיות, אפס (או קרוב לאפס) הלקאה עצמית.
לומדים מה שקרה, מסתכלים קדימה ומתקדמים קדימה.
הכל זה אנשים
לנהל זה לא כמו מקצועות אחרים.
במקום ליצור תוצרים גשמיים כאלו או אחרים,
מה שאתה יוצר זו מכונה אנושית.
הרמוניה (בתקווה) בין אנשים שונים שעובדים יחד למטרה משותפת.
העבודה של מנהל היא אנשים.
"התוצר" של ניהול הוא אנשים שמביאים תוצאות גשמיות.
הכל זה אנשים.
העובדים שאתה מנהל.
הלקוחות שאתה עובד מולם.
הספקים שאתה מחפש ובוחר.
ואנשים הם חיות רגשיות.
הלוגיקה היא אלמנט משני בחיים האנושיים.
הרגש הוא האלמנט הדומיננטי בכל מעשה או מחדל.
כדי לנהל טוב צריך להבין שזה המצב.
מנהל טוב הוא חצי גננת וחצי פסיכולוג
הוא מבין מוטיבציות של אנשים ועובד איתן
הוא מבין קטנוניות של אנשים ועובד להרגיע אותן.
ובאופן יחסית לא נפוץ, אבל קריטי ביותר,
הוא מבין לגבי כל אדם ואדם אם הוא מתחבר "למכונה האנושית" שהוא בונה בצורה הרמונית,
או שהוא בעצם חלק "בעייתי" שמייצר רעש / רעידות במערכת שסביבו באופן קבוע.
הכל זה אנשים, ובהתאמה כל החלטה שלך היא על אנשים.
אז מתי הופכים למנהלים טובים ?
כשלוקחים אחריות על עצמכם ועל ההחלטות שקיבלתם.
כשמבינים שאדם כזה או אחר שכשל בביצוע זה לא מעניין.
מעניין רק אם המערכת. הצוות. כשל בביצוע.
אם הצוות עבד טוב ביחד וההחלטה היתה לא טובה, אז לומדים מהניסיון ומתקדמים להחלטה יותר טובה.
אם הצוות עבד טוב ביחד אבל לחלק מהאנשים היה חסר ניסיון מסוים כדי לממש את ההחלטה,
אז מחליטים להשקיע זמן בללמד אותם (או שמחליטים שאין אפשרות כי יקח יותר מדי זמן ומגייסים במקומם),
ואז מתקדמים להחלטה יותר טובה.
אם הצוות לא עבד טוב ביחד אז צריך להבין אם יש שם גורם אחד או שניים שמשבשים,
או שכל הצוות לא מתנהל טוב כצוות.
כשזו האפשרות הראשונה האחריות לדבר עם האנשים ולנסות ליישר את ההדורים עם הצוות היא עליכם.
ואם אי אפשר ליישר את ההדורים, אז האחריות לפטר ולגייס מחליפים היא עליכם.
כשזו האפשרות השניה, אתם צריכים לשבת ולשבור את הראש,
קודם לבד ואחר כך עם הצוות כדי להבין מה לא מתקתק פה.
ולנסות לייצר נהלי עבודה טובים יותר.
וגם פה, ניחשתם נכון, האחריות היא עליכם.
את העבר זוכרים בראש, את הרגש מנהלים במודע,
אבל עיקר העבודה הוא בהווה ובהסתכלות קדימה,
על איך אני בונה צוות שמשיג תוצאות מעולות בהרמוניה.
"שעובדים כמו מכונה משומנת היטב"