ניהול במצבי משבר

ניהול במצב משברי מתמשך – השלב השלישי והאחרון

 

פוסט זה נכתב לטובת מנהלים ומנהלות בארגונים.

אתם ואתן שצריכים וצריכות להוביל את הארגון שלכם, את הצוותים שלכם, את האנשים שלכם. שכבר כמעט חודשיים עסוקים בשיחות ובעשייה ובארגון מחדש של המשימות תוך כדי תנועה כאשר כל כל שבוע משהו קורה והמצב לא מרפה.

אתם ואתן שבעוד שגם אתם מושפעים פה כמו כולם מהמצב, בכל זאת צריכים וצריכות להצליח להיות המבוגר האחראי בחדר מלא מבוגרים.

 

ועכשיו?

עכשיו אנחנו נכנסים לשלב חדש שכנראה ימשך חודשים רבים ודורש התמודדות קצת אחרת.

 

למצב משברי מתמשך יש 3 שלבים –

• המכה – הרגע שבו המשבר נופל עלינו לפתע וכל העולם שהכרנו משתנה. אנחנו על הברכיים בבת אחת ולא מבינים מה קרה ורק מחפשים משהו להאחז בו ודרך להתרומם.
• התזזתיות – השלב שבו אנו עוטפים את עצמנו בעשייה קדחתנית. לומדים כמה שאפשר על המצב והאפשרויות, מנסים כל דבר שיכול לשפר, נרתמים לכל דבר שמציע תחושה של שליטה ומנסים להחזיר את העולם לקדמותו בכל כוחנו.
• ההסתגלות – השלב שבו אנו מרגישים שהשגנו שליטה סבירה על המצב החדש ואנחנו מבינים שהמצב פה להישאר.
  העולם שהכרנו לא יחזור בקרוב וצריך לראות מה מהחיים שהיו לנו קודם ניתן להחזיר תחת האילוצים של העולם החדש ומה נצטרך לבנות חדש במקום.

 

אז עכשיו אנחנו בשלב השלישי, ומה זה אומר לגביכם/ן ?

 

מפאת מגבלות הפוסט ברשת אתייחס לשלושת הדברים המרכזיים ביותר –

1. ריכוז ולוחות זמנים –
   לא אתם ולא האנשים שלכם חזרתם להיות 100% בסדר.
   אתם גם לא תחזרו להיות 100% בסדר עד שהמלחמה תסתיים.
   זה טבעי, זה המצב, וצריך לקבל את זה ולא לנסות להעמיד פנים שזה לא ככה או לדרוש שאנשים יהיו 100% בסדר ורגיל עכשיו.אז מה זה אומר ?
   זה אומר שצריך לרווח. לתת מקום לנשום יותר. להבין שגם בימים הטובים יותר יהיה פחות פוקוס ופחות תפוקה וזה יכול להימשך חודשים רבים. ובנוסף, יהיו גם ימים – כמו הימים האחרונים – שבהם יהיו אירועים נקודתיים שיכניסו את כולם למתח נוראי וחוסר ריכוז.פרקטית – צריך לרווח את כל לוחות הזמנים ולקחת אקסטרא מקדמי בטחון.ומה אם אנחנו מרגישים שאי אפשר ?
   מה אם לוחות הזמנים קשיחים, בין אם מסיבה רגולטורית ובין אם מסיבה של יעדים שחייבים לעמוד בהם בשביל הלקוחות או בשביל המשקיעים ?

   אז האמת היא שבמצבים כמו עכשיו מה שנראה לנו בלתי אפשרי ובלתי מתקבל על הדעת ברגיל הופך להיות אפשרי וניתן לביצוע.
   צריך לדבר !!
   לדבר עם הבורד, לדבר עם לקוחות, לדבר עם רגולטורים – פתאום יש הבנה וגמישות בסיטואציה.
   זה לא אידיאלי, וזה לא איך שהכרנו את עצמנו, אבל זה משהו שכמנהלים אנחנו צריכים עכשיו לעשות על מנת להשיג לעצמנו ולצוות תנאים שיאפשרו לעמוד במשימות ולא לנסות לחיות בטירוף של לוחות הזמנים של מצב רגיל כאשר המצב רחוק מלהיות רגיל.

2. ניהול כוחות ואנרגיות / תשומת לב לעצמנו –
   כמו שמשפחה מתפרקת ברגע שההורים מתפרקים, ככה ארגון מתפרק ברגע שמספיק מההנהלה שלו מתפרקת.
   לכל אדם יש נקודות שבירה, גם לי, גם לכם, לכולם.
   זה חלק מאיך שאנחנו בני אדם וזה בסדר. על אחת כמה וכמה במצב לא נורמלי כמו שעובר על כולנו עכשיו.
   היו ימים בעבר ויהיו ימים בעתיד בתוך המצב הזה שאנחנו נרגיש שהגענו לקצה של היכולת שלנו.אז מה עושים ?קודם כל זוכרים שאם אנחנו נקרוס בפומבי מול כולם אז יש לזה השלכה הרסנית.
   וזוכרים שאנחנו צריכים להחזיק לאורך זמן וצריך לנהל כוחות.
   להבין עם עצמנו האם בעבודה או בבית אנחנו כרגע מקבלים כוחות או שבשניהם אנחנו נדרשים לתת מהכוח שלנו ואין לנו פינה לטעון את עצמנו.אחרי שנזכרים ומבינים את הנקודות הללו, לחשוב על אפשרויות פעולה – לראות איך אנחנו מייצרים לנו אנרגיה חדשה מבלי לשים משקל בלתי נסבל על הנפש.

   זה יכול להיות בחירה ליצור לעצמנו פעילויות מסויימות בעבודה עם אנשים מסויימים כי זה מה שמביא לנו אנרגיות חדשות.
   זה יכול להיות לתת לעצמנו יום מנוחה בבית ובו זמנית לתת גם דוגמא אישית לעובדים שלנו שגם הם צריכים לנשום במצב הלא נורמלי הזה.
   וזה יכול להיות משהו פשוט יותר כמו לצאת להליכת אוורור של שעה או לצאת לצהריים שבו נרשה לעצמו לשקוע באוכל מנחם במיוחד.

   לדעת לתת לעצמו מרווח מתוך ראייה שיש לנו עוד דרך ארוכה במצב הזה וצריך לנהל את הכוחות.

3. תנועת נגד –
   השלב האחרון של ניהול מצב משברי מתמשך הוא ביצוע תנועות נגד.
   מה הכוונה ?
   החלק הבעייתי ביותר במצב משברי מתמשך הוא התחושה של חוסר האונים שהמציאות משתנה לנו ואין לנו שליטה והשפעה על גורלנו.
   זו תחושה איומה והבסיס להרבה מאד קדחתנות של עשייה שהזכרתי קודם כשתיארתי את שלושת השלבים של משבר מתמשך.
   אבל עכשיו שנרגעה האימה הראשונית ואנחנו כבר חודשים בתוך זה אנחנו מרגישים יותר בשליטה ויש לנו מציאות ברורה ויציבה יותר לאחוז בה. ועדיין, זו לא המציאות שאנחנו רוצים, לא משהו שהולך לכיוון שבא לנו עליו. זו מציאות יותר יציבה אבל לא רצויה.בשלב הזה, השלב שבו לכאורה צריך להרכין ראש ולשאת בעול ולהתקדם צעד אחרי צעד עד יעבור זעם. דווקא בשלב הזה צריך להתחיל משהו חדש או לעשות משהו שובר שגרה.זה יכול להיות בקטנה – להוציא את הצוות לארוחת פינוק או ערב מהנה או להתחיל שגרה של הרצאה פעם בחודש לאוורר את הראש – וזה יכול להיות יותר בגדולה – להתחיל פרוייקט חדש (לא גרנדיוזי מדי) שיתקע יתד משלנו במציאות ויסמן את השביל החדש שאנחנו הולכים לפרוץ עכשיו ביחד.כל מנהל/ת והצוות שלהם ומה שמתאים להם.

   החלק החשוב הוא שיש משהו חדש במציאות והמשהו החדש הזה, השינוי הזה במציאות, הוא משהו שאנחנו קבענו אותו, אנחנו הזזנו את המציאות ולטובתנו, ולא רק נתנו למציאות להזיז אותנו ונסחפנו איתה.

 

זהו לכמה שאפשר להכניס בפוסט ברשת חברתית (ואפילו נאלצתי לחתוך לא מעט).

מקווה שהטיפים פוגשים אותכם/ן בזמן הנכון ויעזרו לכם/ן, ואם מישהו רוצה להעמיק בדברים הוא מוזמן לכתוב לי בפרטי ואשמח להרחיב.