עשיית עסקים זה משחק שצריך להכיר את הכללים

“כל העולם במה וכל הגברים והנשים הם שחקנים, יש להם את הזמנים שלהם להכנס ולצאת ואדם אחד במהלך חייו משחק תפקידים רבים” (ויליאם שקספיר, “כטוב בעיניכם”)

 

אחד הדברים שיוצא לי ללמד ולאמן הכי הרבה ליזמים ויזמיות זו העובדה שהחיים העסקיים בכללם הם ברובם הגדול מחזה ידוע מראש.

 

למה הכוונה ?

הנה דוגמא:

באים כיזמים למכור משהו לארגון. עברתם את השיחה הראשונית ויש מוכנות עקרונית לקנות ממכם והגעתם לשיחה עם הרכש.

לא משנה איך איש/אשת הרכש בחיים הפרטיים ולא משנה מי אתם/ן ומה אתם/ן מוכרים, התסריט ילך תמיד אותו דבר.

התפקיד של הרכש לסנן חאפרים ולהוריד במחיר.

השיחה איתו/ה תגמר או בכך שאתם תסומנו כחאפרים לא אמינים והעסקה תיפול, או בזה שתסומנו כאמינים ותורידו במחיר והעסקה תתקדם, או בזה שתסומנו כאמינים ותתעקשו על המחיר והעסקה תיפול.

זהו, 3 סצנות אפשריות ותו לא.

ואלו אותן 3 סצנות לא משנה מי כרגע השחקנים על הבמה – איזה חברות, איזה מוצרים, איזה צורך, איזו מדינה – זה אותו דבר.

 

כשאתם מכירים את התסריט ומכירים את האפשרויות אז אתם באים מוכנים.

מה הכוונה לבוא מוכן לתסריט הזה ?

הכוונה היא להביא את הדברים שיציגו אתכם כאמינים, ולהכין מראש בהצעת המחיר סכום כסף שאתם יודעים שאתם הולכים להוריד בנקודה שתגיעו לדבר עם הרכש.

 

הבנתם את המחזה, תרגלתם את התפקיד שלכם, הכנתם את האביזרים והתקדמתם הלאה לסצנה הבאה !

 

כיזמים או מנהלים, כדי לשחק בהצלחה אתם צריכים להכיר את התסריטים של הרבה סיטואציות ולהבין מה הסצנות האפשריות ומה תפקידכם בכל סצנה.

 

ומה קורה אם שוברים את כללי המשחק ?

מעיזים, מחדשים, יצירתיים !

ברוב המוחלט של המקרים זה מוביל להסתכלות מזלזלת עליכם ולצביעה שלכם “כלא מקצוענים”, “ילדים”, “לא רציניים”, ובשורה התחתונה, מישהו שלא כדאי לעשות איתו עסקים.

ממש בדומה לשחקן שמחליט באמצע המחזה לפצוח במונולוג אישי שלא קשור לסיפור העלילה.

 

אז פורים שמח !

תכבדו את הכללים ותכינו את המסכות והתלבושות וכל העולם הוא במה לפניכם/ן !