פרודקט מרקט פיט – מה זה ולמה זה חשוב

פרודקט מרקט פיט

אני רוצה לדבר על הסיבה מספר אחת לכשלון סטארטאפים.

 

הסיבה המובילה לכישלון של סטארטאפים היא שהמוצר / שירות שהם מביאים לא מעניין אף אחד.

או לפחות לא מעניין מספיק בשביל לשלם עליו בכלל, או לשלם עליו לאורך זמן.

בשפה המקצועית קוראים לזה מחסור ב Product-Market Fit.

אבל במילים פשוטות מה שזה אומר זה שאתה מציע משהו שאנשים לא צריכים.

 

למה לא צריכים ?

הרבה פעמים בגלל שאין להם את הבעיה שאתם מדמיינים שיש להם.

בגלל שאתם יוצאים לדרך שמבוססת על הנחות מוטעות.

 

לפעמים, יש להם אומנם את הבעיה, אבל היא או לא מציקה במיוחד עבורם.

הם לא מתכוונים לשלם כסף על פתרון,

או שכבר יש להם פתרון אחר שהם מרוצים ממנו.

 

שורש הבעיה הוא דילוג על שלב תיקוף הבעיה

הרבה יזמים ויזמיות נופלים באחת משתי הטעויות הבאות:

 

הטעות ראשונה היא המחשבה שאם הבעיה מטרידה אותי בחיי הפרטיים אז היא מטרידה רבים

מטרידה רבים זה אומר (למשל) שגם בארה"ב (שחיים שם אחרת לגמרי) מוטרדים ממנה באותה רמה.

זה אומר שאם לא מצאתי לה פתרון מיידי פה בישראל אז גם בחו"ל אין.

ואם זה מטריד את "כולם" ו"אין פתרון" אז ברור "שכולם ירצו לקנות".

ועכשיו רק צריך לבנות ולהצהיר שיש לי פתרון בריש גלי ברשתות החברתיות.

ו"כולם" יבואו לקנות ממני…

 

כשאני כותב את זה ככה רוב האנשים מבינים שזו הנחת עבודה די מרחיקת לכת.

הנחה ששווה אולי לבחון אותה.

הבעיה היא שכל עוד אין מישהו שעוצר את היזמים ושם להם את המראה הזו מול העיניים,

הסיכוי שהתובנה הזו תצוף מעצמה בתחילת הדרך הוא נמוך מאד.

והתוצאה ?

ברוב המוחלט של המקרים מגיעים אחרי שנה-שנתיים של עבודה לכשלון חרוץ.

הכל היה לחינם.

הזמן והכסף הלכו לאיבוד.

 

הטעות השניה היא המחשבה שבעיות כואבות לאנשים באותה מידה

נכון, יש בעיות שהן אוניברסליות.

אבל גם בעיה שכיחה מאד, אנשים שונים ותרבויות שונות פותרים אחרת.

אתן דוגמא –

בישראל אנחנו מאד אוהבים ילדים ונהוג ומקובל שבכל משפחה יהיו ילדים.

מקובל לחשוב גם שההורים יהיו מעורבים ומושקעים בגידול הילדים.

ידחפו אותם, ילחמו עבורם וכו' וכו'.

רוב הישראלים רואים את האמירה הנ"ל כאמת אוניברסלית.

ברור להם שככה זה הורים וילדים.

ברור להם שאנשים צריכים לרצות ילדים.

ושהורים צריכים להילחם בעבור הילדים שלהם.

וכו' וכו'.

אבל, אפילו בישראל, ובמידה רבה יותר בהרבה מדינות אחרות הנטיה היום היא ללדת פחות ילדים.

בהרבה מקומות האחריות של ההורים לגידול הילדים היא הרבה פחות אוניברסלית.

יש חלוקת אחריות עם המדינה ומוסדותיה,

וגם, אפילו, עם הילדים עצמם שנדרשים לקחת אחריות על עצמם באספקטים מסויימים.

אז לאן אני לוקח את הדוגמא הזו ?

אם בישראל אני נתקל בבעיה בחינוך של הילדים בבתי הספר ויש קופץ למסקנה ש"חייבים לעשות משהו עם זה".

שמובילה למסקנה ש"ברור שכל הורה יהיה מוכן לשלם תשלום סימלי (או לא סימלי) כדי לעזור לילד/ה שלו להצליח".

אז וואלה, שיטת הלימוד בבתי ספר בכל העולם דומה מאד, ובעיות בשיטה שאתם רואים פה (כולל מחסור במורות ומורים) גם קיימות שם, אבל …

בהרבה מדינות בעולם זה מטריד פחות,

והרבה אנשים בתרבויות אחרות מוטרדים יותר מדברים אחרים.

קידום בעבודה, התפתחות אישית שלהם, בעיות כלליות בכלכלה, הבריאות שלהם וכו' וכו'.

והדאגה לילדים קיימת אבל מוגבלת לדברים הרבה יותר בסיסיים.

כגון שיהיו בריאים ויחזרו הביתה בערב לאכול ולישון וילכו בבוקר לבית ספר.

לחילופין, האנשים שם (גם אלו שיש להם כסף לשיעורים פרטיים או פתרונות בתשלום פרטי) מאמינים שהמדינה צריכה לדאוג לפתרונות ולא הם.

או שיש להם כבר פתרונות – בתי ספר של אחרי הצהריים וכו'.

פתרונות שמבחינתם ברגע שרשמתם את הילד לשם סגרת את הפינה.

 

מה אני מנסה להגיד בכל זה ?

כל פעם שאתם יוצאים לדרך עם רעיון לסטארטאפ חדש והבעיה ברורה לכם מבלי שבדקתם בחו"ל בכלל.

הסיכויים שאתם בדרך ליפול על הפרצוף גבוהים מאד.

הארץ מייצגת את הארץ ולא את העולם.

אתם והחיים שלכם מייצגים את עצמכם ולא את כולם.

 

תעשו מחקרי שוק ותתקפו את הבעיה לפני שאתם מסתערים קדימה ל"פתרון".

 

יאיר פלד

מנטור, יועץ עסקי, מאמן עסקי ומרצה ליזמות

 

בתמונה – הנחות עבודה "אוניברסליות" שנכונות תמיד לכולם